קלרה שרותי בר בע"מ נ' יוליוס קלאב בע"מ ואח'

פסק דין

זוהי תביעה כספית בסך 235,759 ₪ שמקורה בשלושה צ'קים, שמסרו הנתבעים לתובעת ולאחר שחוללו, הוגשו לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל וניתנה לנתבעים רשות להתגונן.

א. תמצית טענות התביעה

1. עד התובעת ,זיו שעיה, אחד מחמשת השותפים הרשומים בתובעת העיד, כי בפועל בתובעת 10 שותפים והינו מורשה חתימה ומוסמך להתקשר מטעמה בהסכמים. ביחד עם שותפיו הוא עוסק בהקמה ותפעול של מועדונים וברים ובין היתר, הם הקימו את מועדון קלרה בנמל תל אביב, שהינו אחד מהגדולים בישראל ונחל הצלחה רבה. (להלן: "קלרה ת"א")

בתחילת שנת 2009 פנה אליו יוסף נחמיאס, המכונה אסי, (להלן: "נחמיאס"), קרוב משפחה של נתבע 2, אשר הציג עצמו כמורשה של נתבע 2 והציע לו, שנתבע 2 יפתח בעיר אילת מועדון בשם קלרה, (להלן: "מועדון קלרה באילת") ובתמורה לשימוש בשם זה, ישלם נתבע 2 לתובעת 300,000 ₪ לעונה, דהיינו 8 חודשים, החל מחודש מרץ 2009 ועד לחודש אוקטובר 2009. ההצעה הייתה שסכום זה ישולם בתשלומים של 37,500 ₪ לחודש בתוספת מע"מ. בתוספת על נתבע 2 ישלם 5% מפדיון המועדון החל מיום 1.3.09. מלבד השימוש בשם והתשלום תמורת שימוש זה, לא היה כל קשר בין המועדונים. על פי עדותו, בין הצדדים לא נחתם הסכם בכתב והוא מעולם לא פגש את נתבע 2 אלא רק את נחמיאס, אשר היה איש הקשר.

2. מועדון קלרה באילת נפתח בחודש מרץ 2009 והיה בבעלות חברת "יוליוס קלאב הוטל",

(להלן: "הנתבעת/החברה"). נחמיאס ביקש לדחות את התשלום, עקב הוצאות פתיחת המועדון וביום 4.6.10 מסר נחמיאס לזיו שעיה 5 שיקים של החברה לתשלום סך 165,000 ₪. סכום זה היה אמור לכסות את חובם של הנתבעים עד ליום 30.6.09 והצ'קים נפרעו במלואם.

החל מיום 1.7.09 הפסיקו הנתבעים לשלם את חובם. זיו שעיה פנה לנחמיאס, שמסר לו שני צ'קים דחויים, משוכים על ידי החברה. האחד על סך 107,500 ₪ ליום 17.8.09 והשני על סך 20,790 ₪ ליום 22.7.09 אך ביקש שלא להפקידם. מכיוון שזיו שעיה האמין בנחמיאס, הוא נעתר לבקשתו והחזיק בצ'קים מבלי להפקידם.

3. בחודש ספטמבר 2009 קיבלה התובעת חשבון לתשלום בגין הופעת אומן אצל הנתבעת, שהופעתו הוזמנה על ידי הנתבעים, אשר השתמשו להזמנתו בשם התובעת. בתאום עם נחמיאס ותוך הבטחה שסכום זה יושב לה על ידי הנתבעת, שילמה התובעת את תמורת ההופעה בסך 20,673 ₪ והנתבעים לא השיבו לה סכום זה.

משפנה זיו שעיה שוב אל נחמיאס בגין חובות הנתבעת, מסר לו נחמיאס שיק נוסף על סך 107,500 ₪ ליום 17.9.09 והשניים סיכמו שכל הצ'קים ייפרעו ביום 17.9.09.

4. סמוך למועד שהוסכם כמועד פירעון הצ'קים, פנה שוב נחמיאס אל זיו שעיה וביקש שלא לפרוע אותם. הוא ביקש לתת לנתבעת שהות נוספת של 3 חודשים לסגירת החשבון, בטענה שהמועדון אותו הפעילה הנתבעת עומד למכירה. לדברי זיו שעיה, הוא הסכים לבקשתו זו של נחמיאס בתנאי, שנתבע 2 יערוב באופן אישי לכל שלושת הצ'קים. לטענתו, נחמיאס לקח את הצ'קים והשיבם כאשר נתבע 2 חתום על גבם כערב לפירעונם בערבות מוחלטת בון פור אוול.

בחודש דצמבר 2009 ולאחר שלא שולם כל תשלום על חשבון החוב, הופקדו כל שלושת הצ'קים, אך לא כובדו.

5. בחקירתו העיד זיו שעיה, כי הינו מכיר את נחמיאס שאין לו כל תפקיד בנתבעת, כאדם אמין, וניהל עמו משא ומתן לכריתת ההסכם עם הנתבעת. נחמיאס הציג עצמו כמי שיש לו קשר עם נתבע 2 שמבקש זיכיון לנתבעת באילת. זיו שעיה אישר שלא נפגש עם נתבע 2 ולא דיבר איתו, ונחמיאס לא הציג בפניו כל יפויי כוח מאת הנתבעים, אך העובדה היא לטענתו, שנחמיאס מסר לו צ'קים של הנתבעת ונכרת הסכם בעל פה בינו לבין נחמיאס.

זיו שעיה השיב פעמים רבות "לא זוכר" לשאלות בנושא גובה החוב, הסכומים שכן שולמו

ולשאלה מתי נמסרו לו הצ'קים נשוא תביעה זו, וטען שמדובר בעסק גדול שעוסק בדברים רבים, אך את הצ'קים נשוא תביעה זו, קיבל מנחמיאס. לטענתו, מגיעים לתובעת כספים בגין השימוש בשמה, כולל אחוזים מפדיון הנתבעת במועדון קלרה באילת, אך אינו יודע מה היה הפדיון שלה. כדי לדעת מהו חוב החברה לתובעת כיום, עליו לבדוק זאת עם נחמיאס ורואה החשבון של הנתבעת.

6. עד התביעה יוסף נחמיאס הצהיר, כי לא היה שותף בנתבע 2 בנתבעת והוא אישית, לא היה אמור להשקיע בנתבעת 100,000 ₪. נתבע 2 ביקש ממנו להשתמש בקשריו עם בעלי התובעת ולקבל רשות להשתמש בשם "קלרה" לפתיחת מועדון באילת, במטרה לחסוך ביחצ"נות המועדון לאור המוניטין הרב של מועדון קלרה בתל אביב. נחמיאס העלה את ההצעה בפני בעלי התובעת, על דעת נתבע 2, שנתבע 2 יפתח באילת את מועדון קלרה באילת ובתמורה לשימוש בשם "מועדון קלרה" ישלם סך 300,000 ₪ לכל עונה ו- 5% מהפדיון החל מיום 1.3.09 וכי מעבר לשימוש בשם "קלרה" לא יהיה קשר בין שני המועדונים. בעלי המועדון בתל אביב התנו את ההסכם בכך שנחמיאס יהיה איש הקשר ונציגם במועדון באילת, כדי לפקח על התקבול הצפוי בשיעור 5% מהפדיון.

כיוון שהמועדון באילת היה בראשיתו ונתבע 2 לא שילם את מה שהוסכם לתובעת, ביקש נחמיאס מהתובעת להשהות את התשלומים ובחודש יוני 2009 קיבל מנתבע 2 שיקים דחויים לתשלום עבור השימוש בשם "קלרה".

7. נחמיאס העיד, כי לבקשת נתבע 2 ביקש מהתובעת לדחות את פירעון הצ'קים, אך גם לאחר דחיית הפירעון, נתבע 2 לא פרע אותם. בנוסף, נתבע 2 הזמין הופעת אומן באילת, לא שילם את תמורת ההופעה ואמר לאומן שהמועדון בתל אביב ישלם עבור הופעתו. גם ספקים של מועדון קלרה באילת, הודיעו לו שיש בעיה עם תשלום חובות הנתבעת.

לבקשת התובעת, פנה נחמיאס אל נתבע 2 אשר מסר לו שיק נוסף ומיד ביקש להשהות את פירעונו לשלושה חודשים. התובעת הסכימה בכפוף לכך שנתבע 2 יערוב באופן אישי לצ'קים. נתבע 2 הסכים ונחמיאס נסע לאילת, מסר לנתבע 2 את הצ'קים והאחרון חתם על גב הצ'קים שהינו ערב אישית. החתימה נעשתה בנוכחות נחמיאס במשרדו של אביו של נתבע 2.

כאשר היה נחמיאס בדרכו חזרה לתל אביב, התקשר אליו נתבע 2 בטענה שאביו כעס על שחתם כערב אישית, אך נחמיאס סירב להשיב לו את הצ'קים עד שיקבל את סכומם במזומן. השניים סיכמו, שנחמיאס ישאיר את הצ'קים אצל קרוב משפחתם, עו"ד עדי מנסור ורק לאחר שנתבע 2 ישלם את סכומם במזומן יושבו לו הצ'קים.